סלמן נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין

מבוא

לפני תביעה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), התאונה הוכרה גם כתאונת עבודה.

התובע עזרא סלמן (להלן: "התובע" ) יליד 21 נובמבר 1944 נהג מונית, תובע פיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו עקב אירוע מיום 10.06.2005. התובע לקה בליבו בשל התנהגות אלימה פיזית ומילולית מצד נוסעיו במהלך נסיעה. בהחלטת כבוד השופט אליהו בכר, מיום 28.01.2009, הוגדר האירוע כתאונת דרכים כמשמעה בחוק. הנתבעת הגישה בר"ע על החלטה זו, עולה כי הוחלט שלנתבעת שמורה הזכות לערער על החלטה זו במסגרת ערעור על פסה"ד ככל שיוגש.

התביעה הוגשה כאמור נגד "הראל", חברת הביטוח אשר ביטחה בביטוח חובה את השימוש ברכב במועדים לעיל (להלן: "הנתבעת" ) .

גדר המחלוקת בין הצדדים הינו לשאלת נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה וגובה הפיצוי שיש לפסוק לו בהתאם.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 25 מרץ 2010, במסגרתה נחקר התובע וכן סלמן דוד – אחיו ומעסיקו. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, לאחר עדכון חוה"ד האקטוארית וקבלת תשובות הבהרה. (ציטוטים שיובאו להלן הינם מדיון זה – ס.ר.ז.)

הנכות הרפואית

במסגרת המל"ל נקבעו לתובע נכויות כדלקמן:

נכות זמנית לתקופה של שלושה חודשים בשיעור 100%, לתקופה שבין 10.06.2005-10.09.2005. נכות זמנית לתקופה של שלושה חודשים בשיעור 60%, לתקופה שבין 10.09.2005-10.12.2005. נכות קרדיולוגית צמיתה בשיעור 25% ונכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור 10% - וזאת מיום 10.12.2005.

נכותו הצמיתה של התובע לפי קביעת המוסד לביטוח לאומי לעניין התאונה הינה לפיכך בשיעור של 32.5%. יוער כי בהתאם להחלטת המל"ל הופעלה תקנה 15 ונכותו הועמדה על 49%.

התובע הגיש תביעה לנכות כללית, על פי קביעת המל"ל סך נכויות לתובע: נכות קרדיולוגית 25%, נכות בגין כיב קיבה 10%, נכות אורטופדית 10%, נכות אורולוגית 10%, נכות נפשית 40%. סה"כ נכות משוכללת לתובע – 67.2%.

הנכות התפקודית

מעדותו של התובע עולה כי עבד כמסגר במפעל מתכת עד לסגירתו של המפעל בשנת 1998. מיום סגירת המפעל עבד במספר עבודות מזדמנות ביניהן שליח ועובד מטבח במסעדה. התובע קיבל דמי אבטלה עבור חלק מהזמן. בשנתיים שקדמו לתאונה עבד כנהג מונית שכיר במונית בבעלות אחיו.  

התובע נחקר לגבי הקושי במציאת עבודה, והשיב: "גם לפני התאונה היה לי קשה מאוד למצוא עבודה". (עמ' 4 ש' 28 לפרוטוקול )

כתוצאה מהתאונה, לקה כאמור התובע בליבו ועבר צינתור, שלושה חודשים לאחר מכן עבר ניתוח מעקפים, לאחר מכן טופל באופן קבוע במרפאה לבריאות הנפש בחולון.

טענות התובע:

לעניין הנכות התפקודית טוען התובע כי הינו מנוע מכל ריגוש שהוא. עוד הוסיף כי כל מאמץ גופני או ריגשי גורמים לו לתעוקה וכאבים בחזה. לטענתו מאז התאונה הוא מתקשה בהליכה, בעמידה ובשכיבה ממושכת.

התובע הדגיש כי נוכח נכותו הנפשית בשיעור כולל של 40%, איבד לחלוטין את כושרו להשתכר. לענין זה הפנה לקביעת המל"ל ולפיה הופעלה תקנה 15.

מתצהירו של התובע עולה: